מנשה לב רן

הוא עשה זאת לא רק כיוצר מוסיקלי גרידא, אלא כמי שיצר גופים, במות ומסגרות חדשות, יש מאין, שהוסיפו לרזרבואר של הזמר החסידי, של הליטורגיקה, הפיוט, נכסי צאן ברזל שיש להם השפעה, עד היום, הן בצד האומנותי והן בהקמת דור חדש של יוצרים בכיוון של מוסיקה יהודית.

מוסיקה זו כמעט נעדרה כליל מהנוף התרבותי בישראל ולב-רן הצליח להניח יסודות מוצקים שלה ולקדמה, הן מן הפן המערבי, אשכנזי והן מן הפן המזרחי, כולל עולם הפיוט. מנשה, ילד פלא בעצמו שניצח על מקהלת הילדים המיתולוגי ביל"ו בתל-אביב תחת המנצח הנודע שלמה רביץ, לכד את עינו של הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל וזה הטיל עליו, בשנת 1965 להקים את מקהלת הרבנות הצבאית, שהופיעה בפני חיילים וכוחות הביטחון, על מנת לחזק את הקשר שלהם להווי היהודי ולרוח התפילה היהודית. לב-רן בחר את צוות הזמרים, קבע את הרפרטואר ועשה מהפכה כשהניגון המסורתי הגיע לקדמת הבמה, כבש קהלים גדולים בצה"ל ומחוצה לו והמקהלה הוזמנה גם לאירועים חשובים בארץ ובגלובוס היהודי כולו. 

מנשה לב-רן כיהן 15 שנה בתפקיד מנצח מקהלת הרבנות ובנוסף, הקים מקהלות רבות כמו מקהלת בית הכנסת הגדול בתל-אביב, מקהלת השקמים (ה"דגל") מקהלת "צליל" כפר סבא, מקהלת "זמר חי" והמקהלה המסורתית "זמר לציון". הוא היה המנהל המוסיקלי של חזנים וזמרים גדולים, ביניהם משה שטרן, דודו פישר, צמד רעים ואחרים. שלב חשוב בעשייתו הוא הקמת "פסטיבל הזמר החסידי" במשך כל שנות קיומו, הפסטיבל הצמיח שורה ארוכה של ניגון ושיר מתוך הבאר היהודית, שלא מעט מן הזמרים לא היו שומרי מסורת והמאורע שיצר היה אמצעי תרבותי לקירוב הציבור הרחב אל מורשתו. כך גם התקבל על ידי קהילות יהודיות בעולם כולו. בין השירים שנקבעו בתודעה בזכות פעילותו "והאר עינינו", "עוד ישמע", "עושה שלום", "שישו ושמחו" ו"אדון עולם" של עוזי חיטמן – היצירה שחצתה גבולות, פלגים ושכבות אוכלוסייה והקיפה את כל העם.

מ1980- במשך 28 שנים, עבר מנשה לב-רן לנצח על תזמורת משטרת ישראל וגם כאן שילב מוטיבים מן המורשת היהודית מכל הקשת של ארצות מוצא והפזורה היהודית, עובדה שקרבה את הציבור לגווניו, דתיים וחילוניים כאחד, למוסיקה זו. לב-רן גם הלחין לחנים וכתב עיבודים קוליים בכישרון רב, על כך הוכר והוקר מטעם אמ"י – איגוד אמני ישראל, עיריית תל-אביב ומסגרות שונות שציינו את יכולתו הווירטואוזית להשתמש במוסיקה כאמצעי לבניית גשרים בין מגזרים שונים, תוך תרומה לשילוב ולפלורליזם בה. הוא גם הטמיע ויצר סינתזה של מוסיקה אופראית יחד עם חזנות ויצר מכלול הרמוני שובה-לב. היה זה עוד נדבך בבניית המורשת המוסיקלית, שימור וחידוש ערכי הניגון היהודי לדורותיו, כולל מוסיקה חזנית, כמו גם מוסיקה אומנותית ופופולרית. הוא שילב מגוון קְצבים וצלילים שהושפעו מתרבויות מוסיקליות שונות ועוצבו בארצות התפוצה וכאן במדינת ישראל. כל זה מהווה תשתית של שימור חומרי ורעיוני של מסורות אלה, שיישמרו בזכותו בחלוף הדורות ויעמדו איתן גם בתמורות שיחולו. על כן מצאנו את מנשה לב-רן ראוי לפרס מפעל חיים ותרבות יהודית.