משה לוונטהל

מאמר חכמינו בפרקי אבות (פ"א מ"י): "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" אין בו שלילת הרבנות. נוהגים לפרשו "אהוב את מלאכת הרבנות, אך שנא את השררה המתלווה לרבנות". מצד אחד הרבנות מככבת בראש חוצות, בכותרות ובפי הבריות. צד זה של הרבנות נושק לצד השררה שבגללה נאמר שיש לשנוא את הרבנות. הציבור הרחב מכיר את עבודתו הגלויה והמפורסמת של הרב - דרשותיו בבית הכנסת, עריכת חופה וקידושין, הספד על נפטרים וכדומה, פעולות שתועדו והתפרסמו אף בכתובים שונים.

אבל העשייה האפורה של הרב, על לבטיה ואתגריה, הנעשית בצנעה, נעלמת מרוב רובו של הציבור, שאילו היה מודע לה, היה מוסד הרבנות זוכה לכבוד ולהערכה. לאור זאת, בחנה הועדה את הצעתו של הרב משה לוונטהל להעלות על הכתב את ניסיונו האישי ולתאר את אתגריו של הרב, את הצלחותיו, את שגיאותיו, את הבעיות שהוא נתקל בהן בשנות רבנותו, את הפתרונות שנתנו להן, את השפעת משפחת הרב על הרבנות ואת השפעת הרבנות על משפחת הרב ובני ביתו.

בעבודתו המוצעת יתרכז בקשיים הייחודיים של הרבנות בישוב קטן הדורשים פתרונות בכל תחומי החיים. הרב משה לוונטהל הוא נציגם של זן חדש של רבנים ורבנות שקם במדינת ישראל המתחדשת. רבנים שהם חניכי תורת ארץ ישראל בוגרי ישיבות הסדר היודעים לשלב ספרא וסייפא, שגדלו בתורה והכשירו עצמם לרבנות. הרב לוונטהל הוא בוגר ישיבת שעלבים, שלאחר הכשרה של כעשר שנות לימוד בכולל ובמכונים להכשרת מורים והשתלמות רבנים, יצא אל העם שבשדות בישוב בית יתיר שבהר חברון, ישוב קהילתי חקלאי של משפחות צעירות שבנו את ביתם בתנאים חלוציים. להם היה הרב לוונטהל רועה רוחני ופוסק הלכה, מחנך, יועץ ומעודד, בדרכי נועם והקשבה.

 על פי ניסיונו העשיר של הרב משה לוונטהל ועל סמך הדוגמאות בכתב שהציג בפנינו, התרשמה הוועדה שהספר המוצע, לאחר שייכתב ויתפרסם, יסייע לא רק לרבנים צעירים רבים המבקשים ללמוד מניסיונם של אחרים, ולא רק לבני הקהילה ופרנסיה המבקשים למנות עליהם רב, שיבינו וייטיבו להעריך את תפקידו של הרב מזווית ראייתו של הרב ובני ביתו, אלא גם לציבור הרחב שיוכל להכיר מבלי ראשון וישיר את החלק היפה והתורם של הרב במלאכתו.